הודעות ועד העמותה


16
פבר
2016

זהו נאומו של יו"ר העמותה אלכס זוהר

הרחבת הקריטריונים המזכים שרוב הדוברים לפניי דיברו עליה אינה מספיקה. חייבת להקבע מדיניות מושכלת ועקבית שאינה נעה כמטוטלת מקיצוניות של "לקחת נשק מכולם " ברגיעה ל"קחו כולם" ברגע שיש פיגועים וחוזר חלילה.

שלום לכולם

  1. שמי אלכס זוהר. בעבר היתי לוחם בימ"מ ואת שרותי במשטרה סיימתי בתפקיד קצין קליעה ארצי
  2. כיום אני יושב ראש העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל.
  3. בין מטרות העמותה :
  1. קידום הזכות של אזרח נורמטיבי בוגר שרות צבאי מלא לשאת נשק פרטי להגנה עצמית והגנת המרחב האישי והציבורי סביבו, כמובן, בהעדר קריטריונים פוסלים ובכפוף למעבר הכשרה מתאימה
  2. העלאת רמה מיקצועית ומודעות בטיחותית של נושאי נשק
  3. חינוך להפעלה חוקית, מידתית ומושכלת של כלי הנשק
  4. קידום ספורט הקליעה על כל ענפיו
  5. העלאת מודעות הציבור לתרומתם של נושאי נשק מיומנים בסיכול ארועי פח"ע והיותם קו הגנה האחרון של הציבור בפני המפגעים.
  1. בנושא האחרון יש אי הבנות רבות אצל חלק מהציבור. אי הבנות אלו, שחלקן מושתלות על ידי גורמים פוליטיים מסוימים, גורמות לכך, שחלק מהציבור וגם, לצערינו, חלק מקובעי מדיניות ומקבלי החלטות פיתחו פוביה מפני אזרח חמוש. 
  2. כתוצאה מפוביה זאת הגענו בעבר למצב שאזרח בן 18 חוייב לשאת רובה אוטומטי להגנת הציבור במסגרת הצבא, אותו אזרח היה מסורב אקדח אישי בגיל 21 כשהשתחרר, אך שוב היה מחוייב לשאת רובה אוטומטי בגיל 22 כשנקרא למילואים. זאת מבלי שרוב הציבור שאל את עצמו את השאלה הפשוטה: מה, ברגע שאדם מוריד מדים הוא הופך ממגן הציבור לרוצח מטורף? הרי ברור שלא! אז למה נשללת ממנו הזכות להגן על עצמו ועל סביבתו?

 זה תפקידם של הצבא, המשטרה והשב"כ, אומרים מתנגדי החימוש האזרחי. זה נכון, אבל...

  1. צבא והמשטרה לא תמיד ימצאו במקום התקיפה. מי שתמיד ימצא במקום התקיפה, זה הקורבן. הוכח בארועים אינספור: קורבנות שמשיבים אש חיים יותר זמן. אז הבא נאפשר למספר רב של קורבנות פוטנציאליים להיות חמושים, אם הם מעונינים בכך, ניתן להם את הצ'נס להדוף התקפה ולהציל את עצמם ואת האחרים בסביבתם.
  2. הטיעון שהגנת הציבור זה תפקידם רק של הצבא,  המשטרה והשב"כ גם אם הוא נכון עקרונית, שגוי מעשית. תפקידם של לוחמי האש לכבות שריפות ושל הפראמדיקים להציל פצועים. אבל הרשויות מחייבות כל נהג להחזיק ברכב ערכת עזרה ראשונה ובכל מקום ציבורי חייבים להיות מטפים, זאת כדי לאפשר טיפול ראשוני עד להגעת הכוחות הייעודיים. משום מה עקרון זה מוזנח כשמדובר בנסיונות רצח.
  3. כדודמא נוספת אפשר לקחת קבוצת כדורגל. האם מישהו יעלה למגרש עם קבוצה שאין בה שוער? שוער הוא קו ההגנה האחרון של הקבוצה, למקרה ששאר השחקנים נכשלו בעצירת התוקפים של קבוצה היריבה. ציבור שאין בתוכו אזרחים חמושים דומה לקבוצת כדורגל שמשחקת בלי שוער. למישהו יש ספק שקבוצה כזאת תובס? תאפשרו לנו להגדיל את מספר ה"שוערים" לפני נחטוף כמות כזאת של גולים שנתייעש מהמשחק. 
  4. המדינה טוענת שהגנה על האזרח הוא תפקידם של הצבא והמשטרה, אולם את חוסר היכולת של שני גופים אלה למלא את חובתם באופן מלא כולם מכירים. מה קורה אם כן עם זכותו של אזרח להגנה  על חייו, וחיי קרוביו? אם המדינה לא מסוגלת לספק לו בטחון, שתאפשר לו בעלות על אמצעים לדאוג לבטחונו באופן אישי.

בהגדלת מספר אזרחים חמושים יהיה משום מסר של הממשלה לתוקפים למיניהם שהזכות להגנה עצמית היא זכות מוקנית שתיתמך, בעת הצורך, גם ע"י שימוש בנשק.

 

  1. ועכשיו מספר מילים על רצח נשים שאירגונים מגדריים מנפנפים בו כל פעם שמתחילים לדבר על חימוש אזרחי פרטי.  ב-15 שנים שבין 2000 ל-2015 נרצחו בנשק כזה 8 נשים מתוך סה"כ 335 נרצחות. לצורך השוואה, ב-5 חודשים אחרונים נרצחו על ידי מחבלים 5 נשים. אתם קולטים את היחס?

אילו לבחור במכולת בבית חורון היה אקדח במקום עגלת הסופר, החיים של אחת מהן ופציעה של נוספת שרק במזל לא הסתיימה במוות, היו ניצלים.

 

  1. בשנת 2012 היו בידי הציבור 173,196 כלי נשק ברישוי אישי ובנשק כזה נרצחה אישה אחת. בשנת 2007 היו 203,000 כלי נשק אישיים, 30,000 כלים יותר, וגם בשנה זו נרצחה אישה אחת. אפשר גם להביט מכיוון הפוך: בשנת 2013 היו בידי הציבור 158,000 כלי נשק ברישוי פרטי ולא נרצחה אף אישה בנשק כזה ובשנת 2009 היו 202,000 כלים, 44,000 יותר וגם בשנה זו לא נרצחה אף אישה בנשק ברישוי פרטי.
  2. המסקנה הברורה: בהבט של רציחות נשים אין לתפוצת נשק ברישוי פרטי שום השפעה. הורדת 45,000 כלי נשק מהציבור הנורמטיבי גרמה להתערערות מיידית בבטחון האישי ב-45,000 משפחות, מבלי שנמנע על ידי זה רצח ולו של אישה אחת. אם מטרת המלחמה הקולנית והאגרסיבית של אירגוני הנשים לצמצום כמות הנשק הפרטי בישראל היא לצורך צמצום מספר הנשים הנרצחות, היא היתה והינה מיותרת. בצער רב ניתן לקבוע, שאירגוני הנשים זיהו מטרה לא נכונה ופתחו עליה באש קטלנית. הנשים תהיינה הראשונות להיפגע מהתוצאות של המהלך המוטעה הזה, הן עקב התגברות הפשיעה האלימה והן בהתפרצות לאומנית עתידית.
  3. ממחקר שבוצע עי ידי עולה שתפוצת הנשק ברישוי פרטי אינה גורם בעל משמעות כלשהי ברצח נשים.  אנו קוראים לאירגוני הנשים לחדול מבזבוז לא פרודוקטיבי של זמן ומאמץ על מלחמה מיותרת בבעיה לא קיימת ולהתמקד במיגור הסיבות האמיתיות  לרציחות הנשים. במאבקם הצודק הזה אירגוני הנשים יזכו לתמיכה של נושאי נשק נורמטיביים במקום שיקוממו אותם על עצמם.

 

אנו קוראים לשר ארדן ולראש אגף רישוי כלי יריה במשרדו לזנוח לאלתר את שאריות המדיניות  ה"מצמצמת", קונספציה שקרסה כמו מגדל קלפים  לאור המצב הבטחוני המחמיר מיום ליום ויפה שעה אחת קודם. כבר היום משלמים אזרחי ישראל בחייהם על מחדלי מדיניות זו, שנקבעה על ידי קודמיהם. אנו קוראים למקבלי ההחלטות להתעלם מרעשי רקע לא עיניניים שמייצרים גורמים פוליטיים ומגזריים שונים ולפעול בדחיפות להגדלת מאגר אזרחים חמושים ומיומנים שיוכלו להוות מכפיל כוח יעיל לזרועות הבטחון בעיתות חרום ולהפוך את החיים במרחב הפרטי והציבורי לבטוחים יותר בשגרה.  


צרו אתנו קשר בטלפון 050-6264760, במייל info@legalweapon.org.il או דרך האתר
2015 © כל הזכויות שמורות להעמותה לקידום תרבות הנשק בישראל