הודעות ועד העמותה


26
יול
2016

זהו נאומו של יו"ר העמותה אלכס זוהר

חברים, אלה הדברים שאת רובם השמעתי בכנס של שדולה למען חימוש אזרחי ב-25.7.2016. נאלצתי לדלג על חלק מהטקסט הכתוב בגלל חוסר זמן, אבל ברצוני להביא לעיונכם את מלואו.

אלכס

 

שלום לכולם.

אני שמח לראות כאן משתתפים רבים כל כך, גם אם חלק מהנוכחים (נוכחות...) באו לכאן כדי "ללמוד את האוייב". אלה מפספסים את המטרה. אזרח חמוש אינו אוייב של אף אחד. להיפך, הוא מגן על כל מי שנמצא סביבו בלי לשאול למיגדרו, אמונתו או עורך חייו.

  1. אנו נמצאים בימים לא פשוטים. הפשיעה האלימה גואה. הטרור לא הלך לשום מקום. הוא כאן. מעבר למה שקורה אצלינו יום-יום במאפייני סכינאות המקומיים, ברור שבעקבות פיגועים מוצלחים באירופה וצייד שוטרים בארה"ב אנו צפויים לחיקויים רבים וכואבים מאד מבחינתינו. דיזנגוף ושרונה זה רק הסנוניות הראשונות. לא משנה, כמה ואם מי נדבר על השלום, כמה ועם מי ננהל משא ומתן, כל זה לא יכול לעצור פיגוע שכבר התחיל. השיטה היחידה לעצור פיגוע שהתחיל היא לנטרל את המפגעים מהר ככל האפשר באש מדוייקת. מי יעשה את זה? נכון, יש צבא ומשטרה ואנו מעריכים מאד את מה שהם עושים. אבל כוח האדם שלהם מצומצם והם מתוחים עד קצה גבול היכולת שלהם. שוטר לא יכול תמיד להיות בזמן ובמקום בו יתחיל הפיגוע. מי שתמיד יהיה שם, זה הקורבן. הוכח בארועים אינספור: קורבנות שמשיבים אש חיים יותר זמן. אז הבא נאפשר למספר רב של קורבנות פוטנציאליים להיות חמושים, אם הם מעונינים בכך, ניתן להם את הסיכוי להדוף התקפה ולהציל את עצמם ואת האחרים בסביבתם.

 

  1. אבל הלוגיקה הפשוטה הזות לא מצליחה לחלחל לתודעה של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. משום מה ובניגוד לעובדות רובם ככולם רואים באזרח חמוש מין רוצח צמה דם ובלתי נשלט ובהקשר זה אוהבים להצביע על מעשי הרג המוני בארה"ב וטוענים שעצם תפוצה רחבה של נשק חם גורמת לתופעות אלו. הטענה הזאת לא נכונה ולא הוגנת. נשק לא הורג אנשים, אנשים הורגים אנשים. אז למה כשיש הצתה, אנחנו מאשימים את הפירומן ולא את הגפרור, כשנהג שיכור דורס מישהו, אנחנו מאשימים את הנהג ולא את המכונית. אף אחד לא דורש למנוע מאנשים להחזיק גפרורום ומכוניות. ורק כשיורים במישהו, מאשימים את האקדח ולא את מי שהפעיל אותו ודורשים למנוע בעלות על נשק דווקא מאלה שעוד לא עשו שום דבר רע, עם נשק או בלעדיו.

 

  1. כאן המקום להזכיר, שפרט לארועי טרור שלא היה אף שוטר או אזרח חמוש ומיומן כדי לעצור אותם, לא זכור לי אף מקרה של רצח המוני של קורבנות אקראיים נוסח ארה"ב. הציבור בישראל שונה לגמרי. ב- 2012 בזמן המחאה החברתית ההמונית ביותר בתולדות המדינה לא נורתה אפילו יריה אחת. א-הא! – קופצים מתנגדי החימוש האזרחי – זה בגלל זה שלקחנו מכולם את הנשק! אם יהיה יותר נשק, יהיו יותר רציחות! אז זהו, שלא. בתחילת שנות ה – 90 מספר כלי נשק חוקי בידי הציבור היה יותר מכפול ממה שיש היום, אבל מספר רציחות היה הרבה יותר נמוך. כשהקורבן חמוש, התוקף חושב פעמים. בשנת 1980 בעיר KENESSAW,GA בארה"ב התקבל חוק המחייב כל בית אב להחזיק לכל הפחות כלי נשק אחד. אם ללכת לפי הלוגיקה של מתנגדי החימוש, כבר לא היתה אמורה להשאר של אוכלוסיה בכלל. אבל מאז שנחקק החוק, נכון ל-  2014 (34 שנים) נרצחו בעיר הזאת 3 אנשים בלבד, מתוכם 2 בסכין.  דוגמאות הפוכות אנחנו רואים באנגליה ובאוסטרליה, שם הממשלות אספו- ליתר דיוק, רכשו בכסף- נשק מאזרחים וקבלו פשיעה אלימה גואה כמו שלא ראו מעולם במדינות אלה. לפי נתוני האו"מ לשנת 2012 הן נמצאו במקומות ה-6 וה-7 בעולם במספר הרציחות ל-100000 איש. הנחמה היחידה של הקורבנות שרוב הרציחות במדינות אלו לא מתבצעות בנשק חם (מקומות 13 ו-16 בעולם).

 

  1. כל העובדות הללו לא עושות רושם על קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. הם לא רוצים ללמוד מנסיונם המר של אחרים. מעדיפים שנשלם בחיי אדם, אבל אבל הם ידבקו בקונספציה שכבר הוכחה כשגויה. למעשה, אין מדיניות כלל. יש מטוטלת שבהתאם לגרף הפיגועים נעה בין לתת יותר נשק לבין לקחת יותר נשק. האזרח עומד מבולבל וחסר עונים מול התקנות, כללים ותבחינים המשתנים חדשות לבקרים ללא שקיפות, ללא התחשבות תוך כדי התעלמות מזכויותיו הבסיסיים ביותר, כמו זכות להגנה עצמית  וזכות הקינין. המצב מגיע לאבסורדים: מצד אחד השר הממונה מורה על הרחבה מסוימת של תבחינים ובו בזמן נקבעות באגף לרישוי כלי היריה תקנות שיגרמו להחרמת אלפי כלי נשק חוקי מהציבור, כמו שזה קורה עם ההנחיות האחרוות של חידוש הרישיון.

 

  1. שורש כל הבעיות הוא העדר חוק הקובע שכל אזרח ישראלי בוגר שרות צבאי מלא שכשיר ומעונין לשאת נשק אישי זכאי לכך בכפוף להכשרה מתאימה והעדר תבחינים פוסלים. במקום זה יש ערימה של תבחינים מתירים שחלקם, כגון תבחין "ישוב זכאי" נכתבו בתקופת הפדאיון ולא שונו מאז תוך התעלמות מכך שיותר אנשים נרצחו בתל אביב מאשר במטולה. חלקם האחר מנוסח בצורה לא ברורה ונתונה לפרשנויות שתמיד הולכות לכיוון "לא לתת" וכולם עלולים להשתנות בכל רגע נתון בלי התרעה מוקדמת. שום בעל נשק לא יכול להיות בטוח שנשקו לא יוחרם מחר מבלי שהוא עצמו עשה מעשה כלשהו שמצדיק את זה.

 

  1. הצעותינו המעשיות לתיקון המצב:
  • חוק כלי יריה כפי שנכתב לפני כשנתיים הוזמן ונכתב בתקופת השר הקודם, שגישתו לחימוש האזרחים היתה עויינת ובחוק כפי שנכתב מורגשת "רוח המפקד" שלו. מאז גם מצב הבטחון השתנה לרעה באופן משמעותי ונדרשים פתרונות חדשים וגם  לשר הנוכחי יש גישה שונה מזו של קודמו. יש לעקב את הליך החקיקה ולבצע רוויזיה של החוק והתאמתו לתנאים החדשים. אנו כעמותה מתנדבים להיות חלק מהליך הרוויזיה.
  • מציעים לחוקק חוק "ביתי הוא מבצרי", על פיו לאזרח תהיה זכות להגן על מקום מגוריו נגד פלישה וחדירה לא מורשית גם אם לא מתלווה אליה סכנת חיים ברורה ומיידית.
  • מציעים למשרד לבט"פ לשנות את שיטת רישוי נשק פרטי: במקום מערכת מסובכת של תבחינים מתירים, שמשתנים חדשות לבקרים ללא הסבר וללא שקיפות או שיתוף הציבור בנושא, להנהיג כלל, לפיו אזרח ישראלי בוגר שרות צבאי מלא (שחרור בכבוד) שמעונין בנשק פרטי יהיה זכאי לכך בכפוף להכשרה מיקצועית לנשיאתו ובהעדר תבחינים פוסלים שמספרם יהיה מצומצם ויהיו ברורים ולא ניתנים לפרשנויות. אנו כעמותה מתנדבים להיות חלק מהליך קביעת תבחינים אלו.
  •    יש לבטל את התניית בעלות על נשק בשרות מילואים פעיל או בדרגה צבאית כלשהי. אין כל קשר בין שרותו של האדם במילואים או דרגתו ובין יכולתו לתפעל אקדח אישי. בשיטת רישוי הנוכחית אנשים ששוחררו משמ"פ עקב גיל (45 בסה"כ, אנשים צעירים ופעילים בכל קנה מידה!), בעיה רפואית מינורית או שסתם לא נדרשים על ידי צה"ל עקב עודף  בעלי אותו מיקצוע צבאי, יידרשו לוותר על נשקם. במה הם אשמים ולמה בטחונם האישי צריך להיות מופקר?
  • יש לבטל את האפשרות שהאזרח יאבד את נשקו בגלל שינוי תבחין כזה או אחר וזאת בלי קשר לפרק הזמן שהנשק היה ברשותו. החרמת הנשק-רק על בסיס אישי בשל מעשה או מחדל של אותו בן אדם שפוסל אותו מלהמשיך להחזיק בנשק.

 

יש לנו הצעות נוספות, בעלות משמעות פחות כוללנית ואנחנו נפרט אותן בדיונים פרטניים מול חברי הכנסת ואנשי האגף לרישוי כלי היריה מתוך ציפיה לדיון הוגן ומיקצועי.

אנחנו מצפים שהשדולה הזאת תהיה פעילה, אסרטיבית ואף נשכנית אם יהיה צורך בכך.

תודה על ההקשבה.

 

 


צרו אתנו קשר בטלפון 050-6264760, במייל info@legalweapon.org.il או דרך האתר
2015 © כל הזכויות שמורות להעמותה לקידום תרבות הנשק בישראל