בתקשורת


חפש

הסיפורים האחרונים

רשימה מלאה ...

תגיות שימושיות


20
אוק
2015

יורים כדי להרוג: השינוי שלא היה בהוראות הפתיחה באש של כוחות הביטחון

"ההוראות צריכות להיות מחודדות עד כמה שאפשר", אומר ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, אך בפועל ההוראות עמומות עד כמה שאפשר ומותירות את שיקול הדעת לאחרון השוטרים בשטח ■ האם כך ישי שליסטל הדוקר נותר ללא פגע, ושחר ממן נורה בסכסוך שכנים?

מירב ארלוזורוב
 

בסוף השבוע הסתכסך שחר ממן, 34, עם שכניו בבת ים. בשלב כלשהו הידרדר כנראה הסכסוך לאלימות, וממן שלף סכין. זה עלה לו בחייו - שוטר חשב אותו למחבל, וירה בו למוות. האירוע הטראגי התרחש כחודשיים לאחר אירוע טראגי הפוך, שבו מי שהיה צריך להיחשב למחבל (יהודי) - ישי שליסל -הסתער בסכין שלופה על הצועדים במצעד הגאווה בירושלים, דקר חמישה מהם ורצח את שירה בנקי בת ה-16. פשע השנאה המזעזע של שליסל הסתיים בכך שהשוטרים השתלטו עליו בלי שהוא אפילו נפגע.

הפער בין גורלו של שחר ממן לבין גורלו של ישי שליסל ממחיש את מה שארע להוראות הפתיחה באש של המשטרה. אם עד לפני חודשיים אף שוטר לא היה מעלה על דעתו לירות בחשוד, גם אם הוא מבצע רצח שנאה לעיני כל, והיה ברור לשוטרים שתפקידם להשתלט על רוצחים בלי לפגוע בהם, הרי שכיום השוטרים יורים ללא היסוס. יורים כדי להרוג.

שליסל מובל על ידי השוטרים במצעד הגאווה בירושליםאמיל סלמן

הנקודה המביכה היא שכלל לא ידוע מדוע. בניגוד גמור למה שניתן לחשוב, בעקבות הפער העצום בתגובת השוטרים בשני מקרים דומים, לא היה כל שינוי באחרונה בהוראות הפתיחה באש הניתנות לשוטרי ישראל. ככל הידוע לנו, אפילו לא היה כל דיון במדיניות התגובה המצופה משוטרים בעקבות גל הטרור השוטף את הרחובות. סדרת שאלות ששלחנו לדוברות המשטרה בנוגע למדיניות הפתיחה באש בימים אלה - האם שונתה, על ידי מי, מאילו שיקולים, מתי נערכו הדיונים על שינוי המדיניות וכיצד הובהרו ההוראות החדשות לפתיחה באש - נענתה בתשובה לקונית: לא היה כל שינוי במדיניות.

"הוראות הפתיחה באש של המשטרה נגזרות מהחוק, שלא השתנה", נמסר מהמשטרה. "על פי החוק, רשאי כל אדם, לא כל שכן שוטר, להגן על חיי אדם במצב של סכנת חיים ממשית ומיידית, כדי למנוע או להסיר את הסכנה, בין השאר על פי הצורך והנסיבות באמצעות ירי חי. השלכת בקבוקי תבערה, יידוי אבנים ושימוש בסכינים כלפי אזרחים ושוטרים הם איומים מובהקים מסכני חיים.

"במצב זה, מחובתה של המשטרה על מפקדיה ושוטריה להגן על חייהם ושלמות גופם של אזרחים הנקלעים למצבים מסכני חיים אלה. יתרה מכך, השוטרים נדרשים להגן על חייהם עצמם ולהמשיך להגן על חיי התושבים. למשטרה נהלים והנחיות מקצועיים, ברורים ומידתיים בנושא הפעלת נשק חם, והשוטרים מאומנים בקפידה ומיומנים בתחום".

התרעה או הסלמה?

ניסיון דקירה בשער שכםתומר אפלבאום

תגובת המשטרה מעוררת תמיהות. אם לא היה שינוי מדיניות, כיצד נותר שליסל ללא פגע בעוד שממן נהרג, ובשני המקרים השוטרים מקבלים גיבוי מהפיקוד כמי שפעלו כנדרש? יתרה מכך, האם לאור התפרצות גל הטרור לא היה מתבקש לבחון מחדש את מדיניות הפתיחה באש של שוטרים? השאלה אם כל מחבל ששולף סכין צריך למצוא את מותו, או שמא תפקיד השוטר הוא רק להסיר את הסכנה באמצעות פציעת המחבל, היא שאלה שיש לה השלכות מדיניות, ביטחוניות, דמוקרטיות והסברתיות עמוקות.

כך, בסוף השבוע התראיין ראש השב"כ לשעבר, ח"כ יעקב פרי, וצידד בהרג של כל מחבל בשל האפקט ההרתעתי. "להגיד שתמיד זה יצא לגמרי מוצדק כשפתחו באש, אני לא אגיד", אמר פרי. "אין כאן צדק מוחלט, אבל כשהורגים מפגע תוך כדי ביצוע זממו יש לזה גם אפקט הרתעתי. הבעייתיות מתחילה בהפגנות ובהפרות סדר, שחלק גדול מהמשתתפים בהן הם ילדים. ההוראות צריכות להיות מחודדות עד כמה שאפשר, והמערכת תצטרך לתת גיבוי גם לאלה שהתעורר חשד כזה או אחר שהפתיחה באש שלהם היתה מהירה מדי". מדברי פרי ניתן להבין שמדיניות הפתיחה באש של המשטרה היתה צריכה לעבור שינוי, והשוטרים היו צריכים לקבל הוראה ברורה להרוג כל מחבל - לירות בראש, ולא בברכיים.

לעומת זאת, הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, הציג בסוף השבוע הערכות של גורמים במערכת הביטחון שלפיהן הרג של פלסטינים מלבה את היצרים ומחריף את הסיכון לפיגועים נוספים, ולכן דווקא ההימנעות מהרג רצויה. "כמו בראשית האינתיפאדה השנייה, הפער בין שיעור ההרוגים הישראלים לפלסטינים (שבעה לעומת יותר מ–30 עד כה) מתדלק עוד יותר את הזעם, ועמו את הרצון לגרום עוד אבידות בצד הישראלי", כתב הראל.

"גם העובדה שיותר ממחצית ההרוגים הפלסטינים הם מחבלים שבאו לדקור ולדרוס ישראלים אינה משנה את נקודת המבט הפלסטינית. בלאו הכי, אחדים מן ההרוגים מוצגים כקורבנות תמימים של אלימות ישראלית, ופער האבידות מביא גם את משרד החוץ האמריקאי לבקר את ישראל על הפעלת כוח מופרז".

מהפרשנות של הראל ניתן ללמוד שהוראות הפתיחה באש של השוטרים צריכות היו להתחדד כך שהמטרה העליונה היא לנטרל את המחבלים מבלי להרוג אותם - לירות לברכיים ולא לראש - כדי למנוע ליבוי ויתרונות הסברתיים לצד הפלסטיני. רק כשאין דרך לנטרל את המחבל, יש להרוג אותו. אלה הן גם הוראות הפתיחה באש הניתנות לחיילי צה"ל - להימנע ככל האפשר מנפגעים בצד הפלסטיני, כדי למנוע החרפה של המצב.

אפשר להזכיר את נאום ההסתה של אבו מאזן נגד ישראל, שבו האשים אותה בהרג הילד־מחבל הפלסטיני בן ה–13 שדקר אנושות ילד יהודי בגיל דומה. לשכת ראש הממשלה מיהרה לחגוג על דברי הבלע של אבו מאזן בפרסום תמונותיו של הילד הפלסטיני מחלים בבית חולים ישראלי. ההישג ההסברתי של ישראל במקרה זה הוא עצום, אבל רק מפני שהילד־מחבל הושאר בחיים.

שוטר בהפרות סדר בנצרתגיל אליהו

על השיקולים הביטחוניים־מדיניים צריך להוסיף את אלה הערכיים של מדינה דמוקרטית: האם צריך להרוג את מי שאפשר לנטרל בלי להרוג? והאם מחבל שנוטרל אינו צריך להיחשב שבוי שאסור להרוג? הנטישה של הפצוע הארתיריאי לזעם ההמון בתחנה המרכזית בבאר שבע שלשום מעידה עד כמה דעך הערך של האיסור להרוג שבויים. קשה להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח שתהיה לכך גם על חיילי צה"ל, וגם על היד הקלה על ההדק של שוטרים בשוך גל הטרור.

הדרג המדיני צריך לקבוע מדיניות

מכלול השיקולים מעיד עד כמה סוגיית הפתיחה באש של המשטרה קוראת לדיון מעמיק ולשיקול דעת רחב. מדיניות המשטרה בעת הזאת נראית ככזאת שצריכה להיקבע בידי הדרג המדיני, ולערב שיקולים מדיניים, הסברתיים וביטחוניים גם יחד. אלא שכפי שניתן ללמוד מתגובת דוברת המשטרה, דיון כזה ככל הידוע לא נערך עד כה. במקום לשקול את כל השיקולים ולקבוע מדיניות ברורה וחד משמעית לשוטרים, צמרת המשטרה ממשיכה לדבוק במנטרה המשונה כאילו דבר לא קרה, ולא היה כל שינוי בהוראות הפתיחה באש.

"ההוראות צריכות להיות מחודדות עד כמה שאפשר", אמר פרי, אך בפועל ההוראות עמומות עד כמה שאפשר, מותירות את שיקול הדעת לשוטרים בשטח עד כמה שאפשר. ההחלטה אם צריך לכוון לראש או לברכיים הושארה, מתברר, בידי אחרון השוטרים או אחרון חיילי מג"ב. רוח המפקד אמנם מגבה את השוטרים על ירי כדי להרוג, כפי שראינו גם בירי השגוי בבית ים, אבל הוראות חד משמעיות כיצד לנהוג - אין.

הנזק של מדיניות העמימות הוא רב, גם משום שהוא מטיל מעמסה בלתי סבירה על השוטרים בשטח, וגם מפני שבשום שלב לא שקלו הגורמים האחראים את היתרונות והחסרונות שבהוראות הפתיחה באש. הדרג המדיני, כהרגלו, פוסח על שני הסעיפים, ומסרב לקבל החלטות. הוא מתנהל ונגרר אחרי השטח במקום לנהל, ובכך מסב סבל אנושי רב וגם כנראה מסכן את ביטחונה של ישראל.

זה לא מפתיע במיוחד. העמימות והיעדר הניהול מאפיינים את יחסה של הממשלה לשליטה בשטחים כבר 48 שנה. שיקום מי שמצליח להבין מהי מדיניותה של ישראל בנוגע לשליטה ביהודה ושומרון: האם זו החזקה בקלף מיקוח לצורכי משא ומתן עתידי על שתי מדינות לשני עמים? האם החזקה לצורך סיפוח סופי? האם המדינה שואפת להמשיך ולהחזיק בשטחים תחת סוג של אוטונומיה כפויה עד אין סוף? בהיעדר מדיניות ברורה, ובהעדפת העמימות על פני קבלת החלטות חדות וברורות, ישראל לא מצליחה להתקדם בהשגת יעדיה (יהיו אשר יהיו).

אי־אפשר להגיע אם לא יודעים לאן הולכים, וכבר 48 שנה שישראל הולכת לאיבוד בעיניים פקוחות. מהבחינה הזאת, המדינה אינה מנוהלת כבר שנים ארוכות, גם בנוגע לשאלות המדיניות העמוקות ביותר וגם בנוגע לשאלות מדיניות טקטיות. גם כאן וגם כאן אנחנו מתנהלים, ולא מנוהלים - וזהו כבר סיכון לאומי אסטרטגי.

http://www.themarker.com/news/1.2755659


צרו אתנו קשר בטלפון 050-6264760, במייל info@legalweapon.org.il או דרך האתר
2015 © כל הזכויות שמורות להעמותה לקידום תרבות הנשק בישראל